29.10.24 כ"ז תשרי ה'תשפ"ה
עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, מצאנו עצמנו חברים עומדים על הגבול, נחושים להגן על ארצנו.
בתוך הימים הקשים, זיהינו משהו גדול מהחיים, חיילים מכל קצוות החברה הישראלית מתגייסים, מתמסרים ומתנדבים למשימות בכוח ובמסירות נפש, זאת כאשר הם מקבלים עידוד והרבה אהבה מבני משפחותיהם למרות האתגרים בבית ובעבודה.
לצד זה, נחשפתי לגל עצום של נתינה ואהבה מצד מתנדבים בארץ ובעולם שהגיעו לתמוך בנו החיילים, במשפחות שבעורף בנפגעים, במשפחות השכולות ועוד.
הרגשנו איך כולם פועלים למען מטרה משותפת.
בתוך העשייה, התחברו המילים של לאה גולדברג בשירה "על גבול האור", בביצועו של אריק איינשטיין,
מילות השיר הדהדו במוחי כאשר ראיתי גבורה.
השיר הפך לפסקול של רגעים מעצימים, כשכל מילה קיבלה עבורי משמעות חדשה:
"זו שעת תמורה" – אנו נדרשים לקחת אחריות ולפעול.
"אל נעמוד אילמים על גבול האור" – לא נוכל להתעלם ממה שעבר עלינו אסור לנו להישאר פסיביים.
"לאן יפנה ליבינו?" לשדה הקרב, למטבח שמכין אוכל לנזקקים או לבני משפחתנו הזקוקים לנו ועוד דרכים רבות לתמיכה, עידוד וחיזוק.
כולם תורמים בדרכם וכפי יכולתם.
"האם נחזור, אחי, הנעבור?" השאלה שמלווה את כולנו: האם נחזור מהמלחמה, האם נשוב להיות מאוחדים, האם נוכל לעמוד באתגר?
בחרתי לחדש השיר, ליצור קליפ ולהעביר מסר של תקווה, שותפות ואמונה שביחד נתגבר,
יחד עם זאת, המסר העיקרי בעיניי רוצה לומר שלא תמה התמורה שלנו ואנו מחויבים להמשיך לעזור לזולת.
כתוצאה מהמלחמה ישנם נפגעים רבים שלא מקבלים מענה מהמערכות הבירוקרטיות, רבים איבדו את ביתם, מקור פרנסתם ולעיתים גם את משפחתם. עלינו לזהות אותם להתייצב לצידם ולפעול למענם.
השיר מתורגם לפרסית כמחווה לשכנינו ממזרח שמזדהים איתנו ועומדים לצדנו למרות ההנהגה שרודפת אותם.
אנו נעמוד לצידם ונחזקם.