האחדות מתחילה בהקשבה

"מגש הכסף" – המצפן הלאומי

בשנת 1947, בעיצומה של תקופה סוערת בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל, פרסם נתן אלתרמן את שירו "מגש הכסף".
הוא נכתב בהשראת נאומו של חיים ויצמן, שבו אמר את המשפט הידוע:
"אין מדינה ניתנת לעם על מגש של כסף."
ויצמן ביקש להכין את היישוב היהודי לכך שזכותנו למדינה לא תבוא כמתנה אלא מתוך הקרבה עצומה ומחיר דמים.

נתן אלתרמן מירר בבכי על טבח תושבי גוש עציון ב־13 במאי 1948
יום לפני הקמת המדינה, כ־240 תושבים ולוחמים נטבחו ביום אחד, חלקם גם לאחר שנכנעו.
האומה הייתה בטראומה וזו הסיבה שיום הזיכרון נקבע ליום שלפני יום העצמאות.

בשיר "מגש הכסף", אלתרמן מתאר את כאב הדור ההוא
ואנחנו, בדור שלנו, מזהים בו את עצמנו.
הדמויות שיצר זהות בשני הדורות
נערה ונער, צעירים, עייפים, שותקים
עומדים מול האומה ואומרים:
"אנחנו מגש הכסף שעליו ניתנה לך מדינת היהודים."

השיר מתאר את רגע הקמת המדינה באמצעות מחיר דמים כואב.
זהו רגע של כאב, בו עצמאות המדינה מוענקת מתוך דמם ומסירותם של בניה ובנותיה.
בדיוק כמו בימים אלה

מחווה אישית, שיר זיכרון

בעקבות מלחמת חרבות ברזל ומתוך כאב אישי עמוק, הפקנו יצירה זו בה חידשנו את השיר "מגש הכסף" וערכנו קליפ המבקש להנציח את זכרם של הנופלים מה-7 באוקטובר 2023 ועד שמחת תורה 2025.

הקליפ כולל תמונות רבות של נופלים, חיילים ואזרחים אשר שילמו בחייהם את מחיר המלחמה הקשה.

בכל עמוד מופיעות דמויות שהכרנו או ששמענו עליהם וסיפורם השפיעו עלינו.
גם ללא היכרות אישית, ניסינו לחבר בין התמונה למילים, כך שכל דמות תופיע ברגע שמאיר את משמעותה.

ישנה חשיבות עמוקה לקרוא את מילות השיר תוך כדי צפייה בסרטון, להבין כל מילה וכל דימוי.

לצערי, לא הצלחתי לכלול את כלל התמונות, אך רבים מהנופלים זוכים בו להנצחה מכובדת, נוגעת ומשמעותית.

היצירה הזו היא מעשה של זיכרון, מתוך ערגה, כאב וניסיון לנחמה, המזמין אותנו לשאוב כוחות ולפעול לאחדות עם ישראל.

הדור מתחלף, האתגר נשאר

בעידן שבו החברה הישראלית מדממת ביטחונית, חברתית ונפשית "מגש הכסף" מהווה שיר זיכרון, ואף תמרור מוסרי.
הוא דורש מאיתנו לזכור את הנופלים ולהיות ראויים להם.
הוא מבקש מאיתנו, לאחד את השורות ולחזק את ההכרות בעם.
הוא מזכיר לנו, שהדם שנשפך נובע מסיבה אחת בלבד – אנחנו יהודים.

במובן העמוק ביותר, אנחנו מגשימים חלום של אלפיים שנות גלות.
דורות של יהודים יכלו רק לחלום על מדינה עצמאית, עם צבא, עם כלכלה, עם תרבות, עם זהות
ואנחנו כאן (במשמרת שלנו) חיים את החלום הזה, כאילו זה מובן מאליו.

ארץ ישראל היא שלנו לעד.
כל עוד נפעל ביושרה, בהגינות ובכבוד הדדי איש לרעהו, יש לנו סיכויים טובים להעביר את הארץ כמשמרת לדור הבא.
האחריות היא שלנו.

סרטון זה נוצר עבור אתר F16.co.il

מגש הכסף:
מילים : נתן אלתרמן
לחן : נחצ'ה היימן
ביצוע מקורי: יהורם גאון
שר: זמי קובלקין
מנחה מוזיקאלי : עופר לוט
עריכת סרטון : רמי שרעבי, ליאור גוטגרץ ומישל בקמן.

המשפט "אין דבר שלם יותר מלב שבור" מיוחס לרבי מנחם מנדל מקוצק, מגדולי האדמו"רים החסידיים,
שנודע באמירותיו העמוקות.

נעמי שמר, חיברה בתים נוספים ויצרה שיר מהדהד ורלוונטי מאוד לתקופתנו זו בעוצמה מיוחדת.

פרשנות שלי: השיר מתאר מצבנו כאומה.

עוד לפני 7 באוקטובר ונכון ליום זה , עברו עלינו "שיטפונות וסופות גדולות" אשר טלטלו את חיינו, חידדו את אמונתנו וטרפו את סדר יומנו.
נראה היה שאיבדנו את הצפון – תרתי משמע.

דווקא מתוך החושך, תמיד מופיעים גיבורים שונים אשר מעוררים בנו תקווה ומאפשרים לנו
להמשיך לשיר ולהתחבר.

לב שבור, לב פצוע, לב עייף מדיבורים, כך אנו מרגישים כשאנו נפרדים מיקירינו, מתייסרים מול החדשות ונחשפים לעוד ויכוחים פוליטיים ריקים
אנו מרגישים, הלב השבור, הוא השלם.

בתוך הכאב, טמונה האפשרות להתחדש.
מתוך הדממה, עולה זעקה של תקווה ומתוך השבר, נולדת אמונה.

בתקופה זו למרות האתגרים, אנו ממשיכים לפתח, ללמוד, ולגדל דור חדש בשאיפה לעתיד טוב ולרגע לא שוכחים לרגע מאיפה באנו.
מערת המכפלה בה קבורים: אדם וחווה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה – היא סמל לשורשינו העבריים העמוקים ונגיעה מרתקת בבריאת העולם.

שורשים אלו מזכירים לנו: לא משנה כמה הרי החושך סוגרים עלינו,
הלב השבור, שהוא השלם לוחש לנו להמשיך ולחכות.

"ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".

עלינו להאיר זה לזה פנים.
להיות טובים לעצמנו, לעולם כולו, בכל המובנים. כך נהיה ראויים לגאולה.

כשנהיה ראויים – נמשיך לחכות …

כ"ז סיוון ה'תשפ"ה    23.6.25

בחרתי לשיר את השיר המופלא של אריק איינשטיין.

שיר ישן שכתב יחד עם ברי סחרוף, אשר באופן פלאי מרגיש כאילו נכתב ממש לתקופתנו.

בימים של כאב, בלבול ומאבק – דווקא אז מתגלה האור שבנו.

השראה עמוקה קיבלתי מדיצה אור, אמו של אבינתן אור שנחטף לעזה.
ממנה הבנתי דבר פשוט לכולנו מגיעה תודה.

כולנו אנשים טובים.
בצמתים, בתפילה, בלחימה.
בדאגה, בהזדהות, וברצון להתמסר למען האחר.

כולנו – כל אחד בדרכו – מגלים מחדש את הכוח לתרום, להוביל, לאהוב, לרפא
ולפעמים גם למסור את הנפש.

תודה לעם מופלא.
תודה לכולם.
תודה – לנו.

"אחים לנצח" — שיר של כאב, תקווה ואחדות
מילים וביצוע: נועה מרקוביץ וזמי קובלקין

לקראת יום הזיכרון, אנו משתפים אתכם בשיר החדש "אחים לנצח".
שיר זה נכתב מתוך כאב עמוק ורצון עז לקרב לבבות, לחבר בין חלקי העם ולהזכיר לכולנו את מה שמאחד אותנו, גורלנו המשותף והעובדה שאין לנו מקום אחר בעולם.

השיר "אחים לנצח" הוא מסע רגשי שמתחיל בזיכרונות של אחווה בשדה הקרב, עובר דרך השבר והקרע החברתי ומסתיים בקריאה מרגשת לחזור ולהתחבר אחד לשני, כמו פעם.
בניסיון להעביר מסר עוצמתי של השיר יצרנו קליפ חזותי עוצמתי ומרגש, שמגמד את הוויכוח ומפנה אותנו לתקווה וכמיהה לאיחוי הקרעים שבינינו.

אנו מעודדים אתכם לצפות, להתרגש, לשתף ולהפיץ את המסר:

הפקה מוזיקלית: עופר לוט
הפקת סרטון: אוהד אלימלך
תודה מעומק הלב לרמי שרעבי ומנדי חנזין על עזרתם והתמיכה לאורך הדרך.

אמונה ואהבה  – ריקוד לשיר שמספר את הסיפור של כל אחד ואחת

השיר מרגש ומתאר סיפור של דילמה במשפחה חרדית, במבט מעמיק נגלה שדילמות דומות קיימות בכל המגזרים, היא מתקיימת כמעט בכל משפחה, בכל קהילה, בכל לב.
לרוב בשל פערים באמונה, אורח חיים, ערכים ויוצר לעיתים כאב ולמרבה הצער, לעיתים גם נתק ונידוי.

כשנעמיק נגלה שגם מאחורי ההחלטות הקשות יש הגיון.
מנקודת מבט חרדית, חילוני אינו רק "אחר" לעיתים הוא מייצג איום רוחני על החינוך וטוהר הבית.
לכן, גם כשהכאב עז והלב בוכה, ההיגיון האמוני גובר והבחירה להתרחק מבנם הופכת, בעיניהם, לחובה רוחנית.

בחרתי לרקוד את השיר משום שהוא מציג את הדילמה ומהווה מסר של בחירה באהבת המשפחה לפני הכל. למרות הפערים וחוסר ההסכמה, נוכל להרגיש, להבין את הזולת וזאת מבלי לוותר על העקרונות והאמונה שלנו.

דווקא מהמקום של כאב, של פער ושל דילמה בלתי פתירה אנו מתבקשים להקשיב, להרגיש ולבנות גשר.
להבין שלכל ציבור יש מה ללמד, מה לקבל, ובעיקר – מה לתת.

הערבות ההדדית שלנו כאומה קודמת לכל אינטרס מגזרי.

לראשונה, אני כאן – לבד על הבמה, פונה לעולם כולו.

זו לא הופעה רגילה. אין פה מחיאות כפיים.

זו הפגנה, זו מחאה, זו זעקה.

בחרתי לשיר בקיסריה הריקה בשעת בוקר מוקדמת.

הקהל האמיתי הוא אתם, מאחורי המסך, בלבבות, בנשמה.

אני כאן כדי להפגין, לנפנף בדל של אחדות וקורא לכם לשיר יחד